<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקצ"ט</h1>
<h2>דף פט.</h2>
איבעיא להו פועל מהו שיהבהב באור עד דאמ' לא יספות במלח ויאכל. וקמתרץ מלח בענבים ודבר אחר דמי. וקא מקשינן לא יספות במלח ורמינהו השוכר את הפועל (לעזור) [לעדור] ולקשקש תחת הזתים הרי זה לא יאכל שכרו לבצור ולמסוק וללקוט הרי זה אוכל ופטור שהתורה זיכתה לו קצץ אחת ואחת (ו)אוכל שתים שתים לא יאכל וסופת במלח ויאכל וקמתרץ וכו'. וקשיא לר' לפי פי' שמעתא דמפרש רבינו שלמה דאלבצור ולמסוק קאי סופת במלח ואוכל אמאי לא קאמר מההוא ת"ש (וטבח) [ומוכח] מההיא דאביי דמותר להבהב דמה ספיתא [ד]דמיא קצת לענבים ודבר אחר ומכשרי אוכלי' אמרי' דמותר וכל שכן היבהוב. ועוד כי דייק לקמן לא יפרך על גבי הסלע מאי מתוקי פירא איכא לפי פי' רבינו שלמה אמאי מפריך אם לא למתק שאם תפרש במשבר אגוזים לא יפרך בסלע מיבעי ליה. ועוד לפי פי' הקונטרס דמפרש קצץ אשכרו לבצור ולמסוק איכא פירכי טובא. חדא דאין קציצה דמתני' כי האי קציצה דהתם במתני' [לקמן צ"ג ע"א] דקצץ על ידי בנו ובתו הקטנים שהיה דין לאוכלו שם וקצץ שלא יאכלו אבל הכא בלא קציצה היה אוכל ולמה קצץ שיאכל [אטו] בטפשני עסקינן. ועוד אם לא קצץ היה אוכל אפי' אלף בלא מעשר ומשום דקצץ גרע דינו. ומפרש הכי מהו שיהבהב כלומ' פועל מהו שיתקן דבר שיוכל לעשותו אוכל כדאמרי' הני תמרי כפניתא וכן נמי בשחיטת חולין גבי שקדים המרים למאן דאמר זה וזה לחיוב למאי חזו אמר ר' יוחנן הואיל ויכול למתקן על ידי האור ופירות ראויות הן לאוכלן וקאמר ר' יוחנן אין הואיל ויכול למתקן על ידי האור וכמו כן מלילות דאין ראויות אלא על ידי האור ובהנך קמיירי. וקאמ' ת"ש רשאין פועלין ליטבול פיתן בציר. אלמא (מתקנן) [מתקנין] האדם בשעה שאינו ראוי לאכול שיהא ראוי לאכול הוא הדין לגבי אוכל שאינו ראוי מתקנן על ידי האור שיהא אוכל. וקמתרץ אכשורי גברא וכו' כי קמיבעיא לן אכשורי פירא ת"ש לא יהבהב באור ויאכל לא יכמור התם משום ביטול מלאכה דאי ס"ד משום מתוקי פירי והוא אכשורי ולא יפרוך מאי מתוקי פירא איכא (הוא) [הא] אכשורי פירא שאין (טובלין) [אוכלין] אם לא יפרוך על גבי סלע וכי בשביל שיפרוך על גבי הסלע ראוי לאכילה. אלא ודאי מהכא לא תידוק אכשורי אוכלין אי הוי כענבים ודבר אחר או לא דהכא ליכא אכשורי כלל. ובהכי לא מתכשר אלא (דבסיס) [דבסים] טפי. אלא ודאי טעמא דהכא משום ביטול מלאכה ושרו רבנן להפריך על יד על יד דליכא ביטול מלאכה. ובסופת לא הוי כענבים ודבר אחר דלא הוי אלא אכשורי פירא ושרי. ומיהו ביחד לא משום ביטול מלאכה. ואע"ג דהכא קרי ליה אכשורי והכא מתוקי אין בכך כלום דגבי אכשורי גברא קאמר אכשורי פירא. ומשני אי אפשר דלא מימתק למשוי ליה אוכל על ידי הדחק ולא כמו היבהוב באש פורתא ומכשיר האוכל שאינו ראוי מעט ואי לא (דרחינא) [דדחינא]. ת"ש לא יספות במלח ויאכל. והא הכא דאוכל הראוי לאכילה כבר אסר ליה לתקוני יותר וכל שכן דאינו ראוי לאכילה כלל דאסר ליה לשוויה (אוכלה) [אוכלא] והא ליכא למימר ביטול מלאכה פורתא. וקמתרץ מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי. אבל להך ברייתא דקאמ' סופת במלח לית ליה למיפשט בעיין דהתם הוה ליה אוכל מתחילה ולמתקוני הוא דמתקן ליה יותר אבל הכא דלא הוה אוכל כלל דילמא לא שרינן לשוויה אוכלא. ורמינהו השוכר את הפועלים כו' קצץ אלעדור ולקשקש קאי שלא היה דינו לאכול דהוי קציצה דומיא דקציצה דמתני' דקציצה (דאפי') [דמתני'] היה להם לאכול וקצץ שלא יאכלו והכא בעינא להפך שלא היה לו לאכול וקצץ שיאכל והוה ליה מכר גמור. לפיכך שתים לא יאכל. אמר אביי לא קשיא בין ארישא בין אסיפא קאי ומשום מעשר בארץ.
